פסק-דין בתיק ע"פ 23714-11-11

א.         בפנינו ערעור על גזר-דינו של בית-משפט השלום בחדרה (ס. הנשיא כב' השופט א. גופמן) מיום 25.10.11 ב-ת"פ 7755-12-09 לפיו נדון המערער ל-6 חודשי מאסר אותם יוכל לרצות בעבודת שירות, מאסר על תנאי לתקופה של שנה, והתנאי הוא שהמערער לא יבצע במשך שנתיים ממועד גזר- הדין עבירות בהן הורשע, וכן תשלום קנס בסכום של 8,000 ש"ח.

הערעור מתמקד רק בעונש המאסר שאותו התאפשר למערער לרצות בדרך של עבודת שירות.

ב.         אלה הנסיבות הצריכות לענין:

בכתב האישום (כפי שתוקן בהסדר הטיעון) נטען שהחל משנת 2005 ועד לתאריך 26.5.08 קיים המערער, יליד 30.12.1979, תחנות שידור (משדרים) אשר נועדו לביצוע שידורי רדיו בתחנה שכונתה בשם המסחרי "רדיו בריזה".

ממועד הקמת תחנת רדיו בריזה עד 26.5.08 קיימה התחנה שידורי תכניות שמע, הניתנים לשידור והמופצים בדרך אלחוטית ובשיטה של תקשורת באמצעות מכשירים לשידור או לקליטה של ידיעות או תקשורות אחרות על ידי אותות חשמל. שידורים אלה שודרו באופן רציף, למעט הפסקות קצרות שנגרמו על ידי רשויות החקירה.

נטען בכתב האישום שלתחנת רדיו בריזה לא ניתן זיכיון מאת מועצת הרשות, ולא ניתן לה רשיון מאת הממשלה.

עוד נטען בכתב האישום שבמהלך התקופה הרלוונטית שימש המערער כשדרן ברדיו בריזה והגיש תכניות מוסיקה ומלל, ובמעשיו אלה קיים המערער תחנות שידור ללא זיכיון מאת המועצה, קיים תחנות טלגרף אלחוטי, הפעיל מכשירי טלגרף אלחוטי וקיים מכשירים לטלגרף אלחוטי, ללא רשיון וכן השתמש בחדרי רדיו שלא בהתאם להועדת התדרים והקצאתם.

ג.          נטען בכתב האישום שהמערער ביצע בכך את העבירות הבאות:  קיום שידורים ותחנות שידור ללא זיכיון - עבירה לפי סעיף 32 (א) בשילוב סעיף 90 (א) לחוק הרשות השניה לטלויזיה ורדיו, התש"ן -1990, קיום תחנת טלגרף אלחוטי, הפעלת מכשיר טלגרף אלחוטי וקיום מכשיר לטלגרף אלחוטי ללא רישיון  - עבירה לפי סעיף 7 (א) לפקודת הטלגרף האלחוטי (נוסח חדש), תשל"ב-1972, וכן שימוש בתדרי רדיו שלא בהתאם להועדת התדרים והקצאתם - עבירה לפי סעיף 5 ד' בשילוב עם סעיף 10 (ב) לפקודת הטלגרף האלחוטי (נוסח חדש), תשל"ב-1972.

ד.         בישיבת בית משפט קמא מיום 19.12.10  הודיעו הצדדים לבית משפט קמא כי הגיעו להסדר טיעון, שלפיו יודה המערער בכתב האישום, כפי שתוקן, כשהמדינה תטען לעונש של 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי, וקנס, ואילו הסנגוריה תטען באופן חופשי לעונש.

המערער הודה בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע בהתאם. נתקבלה גם חוות דעת של הממונה על עבודות שירות ולפיה מתאפשר למערער לרצות את העונש בעבודות שירות.

ה.         הטיעונים לעונש נשמעו בפני בית משפט קמא ביום 22.3.11 ולאחר שמיעת הטיעונים הורה בית משפט קמא על הזמנת תסקיר של שירות המבחן.

מעיון בתסקיר מתאריך 5.7.11 עולה שהמערער מסר כי היה מחובר מאז ומתמיד למוסיקה ים-תיכונית וכאשר שמע שמחפשים שדרנים ברדיו בריזה הציע את שירותיו ללא תמורה כספית.

המערער אכן שידר בתחנה כשלוש שנים לסירוגין, במהלכן נהנה וצבר קהל מאזינים אוהד ומפרגן. לדבריו פעל בתום לב, מתוך ידיעה כי מדובר בשידור באמצעות האינטרנט, מבלי שהיה ער לכך שהוא עובר על החוק. הרושם שהותיר המערער על שירות המבחן היה שהתכנים שהוא העלה מעידים על דפוסים מכשילים שעלולים להובילו להישנות התנהגויות אימפולסיביות גם בעתיד.

שירות המבחן סבר כי ענישה המאגדת פן טיפולי-שיקומי לצד חינוכי-מוחשי יהא בה שיקול מאוזן וממצה שעשוי להפחית הישנות לעתיד.

שירות המבחן המליץ להטיל על המערער צו פיקוח של שירות המבחן ל-18 חודשים במהלכם ישתלב בקבוצה טיפולית בשירות המבחן וכן גם של"צ בהיקף של 120 שעות.

ו.          בגזר דינו מיום 25.10.11 מציין בית משפט קמא כי אכן אין מחלוקת שהמערער לא היה בעל התחנה ולא נטל חלק ברווחיה. יחד עם זאת, כך כותב בית משפט קמא בסעיף 6 של גזר דינו:

"מאידך, אין מקום להכביר מילים על חומרת העבירה של אדם אשר עובד כשדרן בתחנת רדיון פירטית ובכך מסייע להתנהלות וקיום שידורים בתחנת רדיו מסוג זה. המדובר בתופעה שיש להילחם בה מלחמת חורמה וזאת גם בשל היבטים כלכליים גם בשל היבטים בטיחותיים ....".

מוסיף בית משפט קמא שהמערער עצמו הועסק כשדרן (ולא היה בעלים של התחנה), אך אין ספק שתרומתו לתחנת השידור, והמשך תיפעולה, היתה משמעותית ובעלת משקל. גם אם המערער לא קיבל שכר עבור עבודתו, עדיין, כך קובע בית משפט קמא, עיסוקו כשדרן בתחנה תרם משמעותית לקידומו האישי ולכך שהיה "מוכר" בציבור על כל המשמעות האישית והכלכלית ביחס למערער כתוצאה מכך.

ז.          בשים לב למהות העבירה וחומרתה סבר בית משפט קמא שענישה בדמות מאסר שירוצה בעבודות שירות, היא ענישה הולמת וראויה, ואולי אף מינימלית, נוכח הסדר הטיעון. בהתאם לכך הטיל בית משפט קמא על המערער את העונשים כפי שפירטנו בפתח דברינו.